המותג casio מזכיר לרובנו יותר מהכל את שנות השמונים והתשעים בהם להסתובב עם שעון של המותג על היד, היתה אולי הדבר הכי מגניב שמישהו יכל לענוד.
כיום המגמה בשק שעוני היד כל כך השתנתה שדי מובן למה החברה עוסקת פחות ביצור שעונים ויותר ביצור פלאפונים ומחשבים.
ריבוי המוצרים האלקטרונים שיש סביבנו אשר מהבהבים את השעה הוא כל כך גדול שהדבר הביא בשנים האחרונות לשינוי תפישתי בשוק שעוני היד בישראל ובעולם כולו. כיום שעון היד שהיה כל כך פופולארי בשנות התשעים, נעלם, ואת מקומו תופס אביזר אופנה שמטרתו העיקרית היא ללכוד את תשומת ליבו של המתבונן.
הערכה היא כי בישראל נמכרים מידי שנה כמה מאות אלפי שעונים בכ 1000 נקודות מכירה. רוב המכירות מתבצעות בחנויות פרטיות ולא קיימת רשת גדולה ומובילה.
בעוד יצרני השעונים הזולים טוענים לירידה במכירות, דווקא מותגי היוקרה מראים עלייה הולכת וגדלה של צריכת שעוני יד.
תמונת השוק מראה כי מלבד שעוני היוקרה, נרשמת גם עליה בצריכת שעוני האופנה, הכוונה היא כמובן לשעוני מעצבים כמו, דונה קארן, קלווין קליין ארמאני וכו'.
שני אלה דוחקים הצידה את המותגים היותר מוכרים לרובנו כמו, casio וסוואטש.
בראש שוק שעוני היד ניצבים מותגי היוקרה כמו פרנק מילר, ברגיה אחריהם מותגים כמו קרטיה ורולקס, כאשר בבסיס נמצאים השעונים שיותר מוכרים לנו והם קסיו, טיימקס וסווטש.
